פסק-דין בתיק ע"ו 30138-11-10

אסתר קובו, ס"נ- אב"ד :

ערעור על פסק דינה של וועדת העררים, (ו"ע 191/09, כב' השופט ש. פרידלנדר), שניתן ביום 26.9.2010.

רקע עובדתי:

             1.                 המערערת ילידת בולגריה (1937). במהלך מלחמת העולם השנייה גורשה  יחד עם משפחתה מסופיה לחסקובו, ומשם לרוסה - כולן בתחומי בולגריה. הגירוש  לא היה בליווי חמוש.

             2.                 ביום ה-26.12.2001  הגישה בקשה להכיר בה כנכת רדיפות וביום 3.1.2003  נדחתה בקשתה על ידי הרשות המוסמכת. נקבע שאין לראות בגירושים שחוותה משום "שלילת חופש" המזכה בפיצוי.

             3.                 ערר שהוגש על ידי המערערת נדחה על ידי ועדת הערר. פעם נוספת הוחלט כי גירוש שאינו בליווי חמוש אינו מהווה נרדפות המזכה בפיצוי.

             4.                 בהמשך, ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק הדין בדנ"א 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת, פ"ד ס(3) 88 (להלן: " פסק דין גרנות"), בו נקבע כי גם גירוש שאינו בליווי חמוש יכול להיחשב כ"שלילת חירות" המזכה בפיצויים.

             5.                 לנוכח ההלכה החדשה, פנתה המערערת לרשות ביום ה-31.10.2005, בבקשה לדון מחדש בתביעתה. אז הודע לה כי בהתאם להנחיות שר האוצר תידון תביעתה מחדש בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסק דין גרנות. צוין, כי אם תימצא זכאית לתגמולים, ביצוע התשלום יהיה מיום הגשת הבקשה לדון מחדש.

             6.                 המערערת אכן הוכרה (15.1.2007) כנכת רדיפות בשיעור של 25% והזכאות לתגמול נקבעה מיום 1.10.2005. על החלטה זו לא הוגש ערעור.

             7.               בהמשך, וב-15.1.2009 החליטה  הרשות המוסמכת, כי לאור מבחן הכנסות שנערך, אין להכיר עוד במערערת כמי שזכאית למעמד של "נכה נזקק/נצרך". משמעות ההחלטה הייתה כי החל מיום 1.1.2009 התגמול שישולם למערערת יהיה לפי דרגת נכותה בלבד.

             8.               המערערת הגישה ערר (ו"ע 191/09) על ההחלטה הנ"ל, בטענה כי מבחן ההכנסות לוקה בפגמים שונים. בשולי הערעור הוסיפה, כי היא זכאית לקבל פיצויים למפרע החל משנות ה-50 בגין היותה נכת רדיפות.

             9.               בפסק דין חלקי שנתנה הועדה ביום 25.11.2009 נדחו טענות המערערת בעניין התשלומים למפרע  (" פסק הדין החלקי") ובמסגרת פסק דין שניתן ביום 26.9.2010 התקבלו טענותיה לעניין זכאותה לתגמול כ"נכה נזקק/נצרך".

         10.               ב-16.11.2010 הגישה המערערת את הערעור נשוא פסק דין זה. הערעור הוגש על פסק הדין של ועדת הערר מיום 26.9.2010, שעסק כאמור אך ורק בשאלת זכאותה לתגמולים כ"נכה נזקק/נצרך". אלא שהטענות בערעור מופנות כנגד מה שנקרא פסק הדין החלקי של ועדת הערר שניתן ביום 25.11.2009. המערערת גורסת כי היא זכאית לקבל תגמולים כנכת רדיפות החל משנות ה-50 - המועד בו לראשונה ניצולים יכלו להגיש תביעות. לטענתה, במשך עשרות שנים נהגה הרשות שלא כדין כאשר דחתה תביעות של ניצולים שחוו גירושים לא חמושים. רק בעקבות פסק הדין גרנות, החלה הרשות להכיר בהם. אין זה צודק כי הניצולים יפגעו בשל "טעותה" של הרשות. לכן יש לקבוע כי מי שהוכרה זכאותו בעקבות פסק דין גרנות, יהיה זכאי לקבל תשלומים למפרע החל מהמועד בו לראשונה ניתן היה להגיש תביעות לפיצויים.

         11.               להלן נסקור את עיקרי פסק הדין החלקי, הרלוונטי לערעור שלפנינו.

פסק דינה של הערכאה הדיונית:

         12.               הועדה קבעה, כי התבחינים לתשלום למפרע לניצולים שהזכרו כזכאים בעקבות פסק דין גרנות נקבעו ברע"א 2620/07 הרשות המוסמכת נ' ארלזוב, [פורסם בנבו] (10.6.2007) (להלן: " פרשת ארלזוב"). בפרשת ארלזוב איזן בית המשפט העליון בין האינטרסים השונים וקבע הנחיות באשר לתשלומים למפרע. 

         13.               טענות המערערות סותרות הנחיות אלו. הוועדה איננה מוסמכת לערער על קביעות בית המשפט העליון ומכאן דחיית הערר.

דיון

         14.                 לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים המפורטים להלן.